פסק-דין בתיק ה"פ 1560/06

א.         רקע עובדתי

1.         לפני בקשה לביטול פסק בורר או להשבתו לבורר על מנת שיתקן את הטעון תיקון (להלן: " בקשת הביטול"). הפסק ניתן על ידי הבורר הנכבד עו"ד יורם וסרצוג ביום 23.10.06.

2.         בשנת 1989 פתח המשיב, אגודה שיתופית מסוג מושב עובדים (להלן: " המושב"), בהליכים משפטיים נגד המבקשים, שלמה ועליזה ג'ורגי' (להלן: " ג'ורג'י"), שהם תושבי המושב חגור וחברים באגודה השיתופית שלו, לגביית חובות שהגיעו לו מהם, לטענתו. כתבי הטענות בבית משפט השלום לא צורפו על ידי הצדדים, אך מסיכומי המושב שהוגשו בבוררות, ואשר צורפו כנספח לבקשת ביטול פסק הבורר (סעיף 5), עולה כי תביעת המושב הוגשה על סך של 22,376 ש"ח נכון ליום 30.10.90 (לא הובהר על ידי הצדדים כיצד נקבע החוב במועד שהוא מאוחר ממועד הגשת כתב התביעה). אך מה שחשוב לענייננו, כפי שיובהר בהמשך, הוא שבית המשפט דן ביתרת החוב של ג'ורג'י כלפי המושב, כמו גם בטענות ג'ורג'י נגד המושב, על פי מצב הדברים ביום 31.12.90.

3.         ביום 31.1.99 נתן בית משפט השלום בכפר סבא פסק דין, בו דחה את תביעת המושב, וקבע כי ג'ורג'י אינם חבים לו דבר. בית המשפט פסק כי לג'ורג'י יתרת זכות אצל המושב בסך של 7,764 ש"ח, נכון ליום 31.12.90, אך כיוון שלא הגישו תביעה-שכנגד לא נפסק לזכותם סכום כלשהו. על פסק הדין הנ"ל הוגשו ערעורים הדדיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 1496/99).

4.         ביום 11.11.04 הגיעו הצדדים בערעור להסדר, בעקבות הצעת בית המשפט, לפיו בוטל פסק-הדין של בית-משפט השלום, ובירור המחלוקת ביניהם הועבר לבוררות בפני עו"ד יורם וסרצוג. הסדר זה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, קובע: " אשר לערעור ולערעור שכנגד בעניינה של משפחת ג'ורג'י, מסכימים הצדדים להעביר את המחלוקת שנתגלעה ביניהם לבוררות בפני בורר, דן יחיד, עו"ד יורם וסרצוג". לבד מהסכמה זו לא חתמו הצדדים על הסכם בוררות, ולכן חלה התוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"), לפיה הבורר אינו כפוף לדין המהותי, לדיני הראיות ולסדרי הדין (סעיף 2 לחוק הבוררות, ופסקה יד. לתוספת).

5.         ביום 1.12.04 קיבל הבורר החלטה, בהתאם להסכמת הצדדים, לפיה ג'ורג'י יגישו לו כתב תביעה, והמושב יגיש כתב הגנה, ואם ירצה, גם כתב תביעה-שכנגד. בהתאם להסכמה זו הגישו ג'ורג'י, בתחילת שנת 2005, כתב תביעה נגד המושב: תחילה הוגש כתב תביעה ללא פירוט סכומים, ובהמשך הוגש כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן טענו ג'ורג'י כי המושב חייב אותם בסכומים שונים שלא כדין, והכל בנוגע לחיובים שנוצרו לפני שנת 1989. לפיכך, התבקש הבורר להורות למושב לתקן את חשבונותיהם אצלו. בכתב ההגנה טען המושב כי עילות התביעה של ג'ורג'י התיישנו, שכן כל טענותיהם מתיחסות לארועים שארעו למעלה משבע שנים עובר להגשת התביעה בבוררות. המושב אף התיחס לכל אחד ואחד מן החיובים אשר ג'ורג'י טענו כי היו שלא כדין, והבהיר מדוע נעשו כדין.

6.         המושב הגיש בפני הבורר תביעה לתשלום חובם של ג'ורג'י כלפיו בסך 89,901 ש"ח, שהוא החוב על פי ספרי הנהלת החשבונות של המושב נכון ליום 31.12.04. תביעת המושב כללה חיובים שנוצרו גם לאחר שנת 1989 (ראה דפי החשבון שצורפו כנספח לכתב התביעה של המושב), אף שאלו לא נדונו בבית משפט השלום ובערעור, שהרי תביעת המושב הוגשה בשנת 1989, והתייחסה לחובם של ג'ורג'י נכון לאותה עת. כאמור לעיל, בית משפט השלום דן במצב החשבונות נכון ליום 31.12.90, אך לא מעבר לכך.

7.         בכתב ההגנה טענו ג'ורג'י כי יש לדחות את תביעת המושב על הסף, בשל חוסר סמכותו של הבורר לדון בכל דבר וענין החורג ממסגרת הסכסוך שנדון והוכרע על ידי בית משפט השלום. עוד טענו הם להתיישנות כל חוב שנוצר בין השנים 1989-1998. שנת 1989 היא השנה בה הוגשה תביעת המושב לבית משפט השלום, ולגבי תביעה זו אין טענת התיישנות. לעומת זאת, הואיל ותביעת המושב בבוררות הוגשה בשנת 2005, קיימת התיישנות לגבי כל חוב שנוצר לפני שנת 1998. לגופו של ענין הכחישו ג'ורג'י את נכונות חובם אצל המושב, והעלו טענות של עושק, קיפוח ואפליה. עוד טענו כי יש לשנות את חיובי הריבית בהם חייב אותם המושב, ואשר נפלו בהם, לטענתם, טעויות מהותיות.

ב.         פסק הבורר

8.         ביום 23.10.06 ניתן פסק הבורר. הבורר הנכבד דחה את טענות ג'ורג'י בענין העדר הסמכות, ופסק (סעיף 4.7):

"... יש להתייחס לטענה נוספת של החברים לפיה יש לי סמכות לדון רק בסכסוך הנובע מהערעור והערעור שכנגד. בדיוק זה מה שנעשה בבוררות זו. הסכסוך נובע מתביעת המושב והגנת החברים, מערעור המושב על פסק הדין שניתן נגדו ומהערעור שכנגד של החברים שרצו כי יכירו בעוד מטענותיהם שהועלו על דרך הגנה בפני התביעה. לא ברורה לי הטענה וככל שאני מעיין בה ובפרק המתייחס אליה בסיכומים, איני רואה כיצד חרגתי מהסמכות אשר הוקנתה לי על ידי הצדדים".

כך גם דחה הבורר את טענת ההתיישנות שהעלו ג'ורג'י נגד תביעת המושב, באומרו (סעיף 4.3):

"אין בידי לקבל את טענת ההתיישנות שטוענים החברים נגד המושב. המושב הגיש תביעה ב-1989 ואין חולק על כך כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. ההליך המשפטי נמשך 10 שנים והליך הערעור עוד 5 שנים. ההסכם אשר הושג בין הצדדים בהליך הערעור משמעו כי הסכסוך, אשר התנהל עד כה במסגרת הזמנים והמועדים הקבועים בחוק ממשיך להיות כזה ואין הוא משנה את עורו רק בגלל שהסכסוך הועבר להליך של בוררות. קח, למשל, מצב בו בית המשפט המחוזי היה מקבל את ערעור המושב ומורה על החזרת התיק לבירור בבית משפט השלום. כלום היתה עולה טענת התיישנות מצד החברים? התשובה ברורה. כאן קרה בדיוק אותו דבר אך תחת שהתיק יוחזר לבית משפט השלום הוא הועבר להליך של בוררות. לפיכך לא ברור המקור לטענת ההתיישנות מצד החברים ואני דוחה אותה. מיותר לציין כי החברים לא טענו להתיישנות עד להעברת הסכסוך להליך הבוררות באשר גם הם הבינו כי אין מקום לטענה זו וכאמור העברת הסכסוך להליך הבוררות המוסכם, אין בו כדי לשנות את המצב המשפטי".

מנגד, קיבל הבורר את טענת ההתיישנות שהעלה המושב נגד התביעה שהגישו ג'ורג'י בבוררות. הוא הדגיש כי ג'ורג'י לא תבעו דבר בבית משפט השלום, אלא רק התגוננו מול טענות המושב (סעיפים 4.4 ו- 4.52 לפסק הבורר). הבורר פסק כי ההסכמה להעביר את הסכסוך להליך של בוררות איננה מאפשרת לג'ורג'י להשיג יתרון שלא היה יכול להיות להם לו התיק היה מוחזר על ידי ערכאת הערעור לבית משפט השלום; גם שם הם לא היו יכולים להעלות טענת התיישנות כנגד תביעת המושב, משום שלא עשו כן בהזדמנות הראשונה (סעיף 4.53). כמו כן פסק הבורר (סעיף 4.5.6):

"מאחר ולא היתה כל תביעה של החברים נגד המושב ערב העברת הסכסוך לבוררות, ממילא לא הועבר כל סכסוך שמקורו בחברים לבירור בפני למעט טענותיהם כנגד תביעת המושב מהם".

כך גם דחה הבורר את טענת ג'ורג'י, כי המושב העלה את טענת ההתיישנות נגד תביעתם שלא בהזדמנות הראשונה, אלא רק בכתב ההגנה המתוקן שהגיש. הבורר פסק כי המושב היה רשאי להוסיף טענת התיישנות בכתב ההגנה המתוקן, משהוגש כתב תביעה מתוקן על ידי ג'ורג'י (סעיף 4.5.4-4.5.5).

לגופו של ענין, קיבל הבורר את טענות ג'ורג'י באשר לגובה הריבית בה חויבו, וקבע כי הם חבים למושב אך ורק סך של 40, 000 ש"ח נכון ליום 31.12.04, בגין שירותים שונים שקיבלו ממנו (דפי החשבון של המושב הראו חוב של 89,901 ש"ח נכון לאותו מועד). הבורר פסק: " נראה כי החשבון של החברים באגודה הוא נכון, למעט נושא הריבית אשר גם אם לא הוכח כדבעי על ידי החברים נראה לאור מצב הסכומים כי משהו לא תקין קרה שם" (סעיפים 4.11-4.12 לפסק הבורר). המושב לא העלה טענה כלשהי נגד תוצאת הפסק או תוכנו.

ג.         טענות הצדדים

9.         טענתם הראשונה של ג'ורג'י היא כי טעה הבורר בקביעת סדרי הדיון בפניו, כאשר הטיל עליהם להגיש תביעה, ועל המושב להתגונן, למרות שבמקור המושב הוא שתבע אותם. על טענה זו לא חזרו ג'ורג'י בסיכומיהם, וממילא עולה מהחלטת הבורר מיום 1.12.04 כי סדר הדיון הנ"ל נקבע בהתאם להסכמת הצדדים, והבורר לא היה כפוף לסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט.